הסמליות של קלף השוטה - מאז המאה ה-15 ועד ימינו
בחפיסות הקלפים העתיקות ( לפני ריידר) קלף השוטה כמעט תמיד לא ממוספר. לרוב קלף השוטה נפרד לחלוטין מהארקנה הגדולה. אולם ישנם תקדימים היסטוריים למספור השוטה כקלף הנמוך או הגבוהה ביותר בארקנה הגדולה.
במשחקי הקלפים השונים , קלף השוטה נבדל מהסדרה הקטנה ומהגדולה, וממלא תפקיד ייחודי במשחק ומזכה את המשתתף בנקודות בונוס.
למרות שבחפיסות טארוט המיועדות לקריאה, נחשב השוטה חלק מהארקנה הגדולה, הדבר אינו נכון לגבי משחק טארוט עצמו. השוטה במשחק הוא עצמאי מכל סדרה. וככזה , ברוב החפיסות שעוצבו למשחק , אין לו מספר. אולם בחפיסות משחק מודרניות מסוימות הוא ממוספר כקלף 22 ובכך הופך לגבוה ביותר בסדרה.
מהסמלים המוכרים של השוטה כגון ראש ההר, הצוק, והשמש, הופיעו לראשונה בחפיסה של ריידר. הסמלים של מקל הליכה, המטה, השק הקשור למטה, הכלב ובגדי הליצן, הם עתיקים ומופיעים החל מהמאה ה- 15.
בחפיסות הקלפים העתיקות, כגון ויסקונטי ספורוצה, השוטה מתואר כקבצן לבוש סחבות. שם הקלף הוא Il Matto – המטורף או הקבצן. בקלפים של ספרוצה, השוטה לובש בגדים קרועים ובלויים, גרבונים ללא נעליים, וסוחב אלה על גבו.בראשו תקועות נוצות. הדמיון בין ציור זה לעבודתו של גיוטו בקפלה ארנה בפדואה איטליה , לא משאיר ספק כי ייצוג זה הושפע מאיקוניגרפיה ידועה ומוכרת לאנשי התקופה. כפי שניראה בהמשך – ציוריו האלגוריים של גיוטו בקפלה ארנה המייצגים את המעלות ואת המידות הרעות , היוו בסיס לצורה בה מוצגים הקלפים הארקנה הגבוהה , בחפיסות המוקדמות.
דמות בעלת מקל הליכה וכלב, הוא כנראה השוטה המקורי כפי שצויר באיטליה הצפונית – מילאן וונציה. זוהי הגרסה שהגיעה גם לצרפת ושוויץ בסביבות ה- 1500- והתקבעה בתודעתם של אוהבי הטארוט . בציורו של בוש מ- 1510 לערך ניתן לראות את אותו הנווד בעל מקל ההליכה והנרדף ע"י הכלב. אולם האזורים היותר דרומיים של איטליה , דמותו של השוטה הייתה שונה למדי. לאו דווקא הנווד, אלא בדרן של הילדים. אדם פשוט בעל אהבה ילדותית לשעשוע.
במאה ה- 16 התלבושת של השוטה הייתה מוכרת ונפוצה . ליצנים מקצוענים לבשו אותה התהלוכות וקרנבלים. התחפושת של השוטה כוללת – פעמונים , המטה של השוטה- סמל פאלי המדבר על מיניות לא מרוסנת, אוזניים של חמור המסמלים טיפשות. תלבושת זו , על כל סמליה דיברה בבירור על טיבעו החייתי של האדם.
 |
 |
| הירונימוס בוש - הבן האובד. הנווד,המקל והכלב. 1510 לערך |
הירונימוס בוש - ספינת השוטים.תלבושת מסורטית של שוטה. |
רקע תרבותי והיסטורי לדמותו של השוטה
בימי הביניים המושג שוטה התייחס הן לאדם הבז לציווי האל ולחוקים החברתיים, והן לאנשים חולי נפש. אמנם היה הבדל ברור בין שני הסוגים, אולם לא יוחסה לכך חשיבות רבה. בשורה התחתונה שניהם לא היו מסוגלים לזהות את דרכו הישרה והצרה של האל. ההבדל היחידי היה שלמשוגע היה סיכוי טוב יותר לצאת מכך זכאי. כל אדם בבסיסו החייתי והנמוך, הוא שוטה, והשוטה סוטה מדרכו של האל , הוא חוטא.
ישנו תיעוד של מספר מקרים, באירופה של ימי הביניים , לצווים מיוחדים שנועדו להוציא מחוץ לגבולות העיר את המשוגעים, חולי נפש, קבצנים , נוודים ונכים.
חומות הערים בימי הביניים נועדו להגן לא רק מהאויב אם כי גם מסוג זה של אוכלוסייה. אולם יש לומר כי נעשתה הבחנה בין המשוגעים שבאו מבחוץ לבין המשוגעים שהשתייכו למשפחות של העיר. חולי הנפש של העיר הוחזקו במקומות סגורים ע"י גורמים רשמיים, במסגרת הערכים של הנצרות והצדקה. בתקופה זו לא היה קיים טיפול במחלות נפש. והתקווה להחלמה, אם הייתה בכלל, הייתה נתונה לאלוהים ולא לרפואה. הסיבה לכן היא הן מצבה הלא מתקדם של רפואה, ובעיקר דומיננטיות של הדת והאמונה בחייו של האדם בתקופה זו. מלכות השמיים היא חלק מחיי היום יום ומההווי החברתי של אנשי ימי הביניים. האל נוכח בחיי האדם ומגדיר אותם. הטיפול באלו הנזקקים והחולים בנפשם , הוא הזדמנות בשביל הבריאים להפגין את ערך הצדקה הנוצרית, ובכך להגביר את סיכוייהם להגיע לגן עדן.רצון זה מגובה גם ע"י העובדה כי לא פעם מוזכר בכתבי הקודש השוטה והמטורף כבעל קירבה לאל. דבר שהיה ידועה היטב לאנשי התקופה.
אֲנַחְנוּ סְכָלִים לְמַעַן הַמָּשִׁיחַ
ציטוט מברית החדשה -אִגֶּרֶת פּאוֹלוֹס הָרִאשׁוֹנָה אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִּים פֶּרֶק ד
אולם בתחילתו של הרנסנס, ספקות לגבי הערכים המקובעים של הנצרות החלו להתעורר. תנועת הרפורמציה החלה להטיל ספק בכפרה וביכולתה של הצדקה להוביל את האדם ללא עוררין לגן העדן.
על כן, המשוגעים הקבצנים והנכים איבדו את ערכם הדתי. הם הפכו ממושא הצדקה, לנטל לא רצוי על החברה, לדחויים. מספר של בתי כלא גדל, והחלו להיווצר בתי עבודה מיוחדים בהם כלאו את חולי הנפש לצד קבצנים, נוודים וגנבים.
תחילת הרנסנס היווה את התחייה של ערכו של האדם. הערכים הנוצריים המקובעים החלו לדהות. האדם גילה את האינדיבידואל. המטפורה של השוטה שינתה את כיוונה כדי להתאים לערכים החדשים. הוא הפך מחוטא לאקסצנטרי, יוצא דופן, אדם החורט על דיגלו את האינדיבידואל שלו. בסביבות ה- 1500 יצירות ספרות רבות על השוטה החלו להופיע. השוטה התקבע כדמות חדשה – לא עוד אדם טיפש אלא תכסיסן ופעלולן מתחכם המלמד לקחים את החברה ומצליח להתחמק מהעונש. השוטה הגיבור נולד.
בספרות ובאגדות עם שונות, השוטה הוא תמיד האח הצעיר , שנסיבות חייו הן קשות בהרבה מאחיו הגדולים. האח הצעיר והפשוט, היוצא למשא כאשר רק בגדיו הדלים לגופו, הוא דמות ארכיטיפית ידועה באגדות עם שונות. האח הטיפש תמיד יתנהג בדרך הלא מקובלת על החברה ולא מכובדת למדי. ההחלטות שיקבל במהלך מסעו יהיו תמיד מוזרות , ייחשבו טיפשיות, אבל תמיד יתבססו על עיקרון של טוב לב ואמונה העיוורת שהיא מעל הידיעה. סופם של סיפורים אלו ידועה לכול – השוטה זוכה באוצר, ומגשים את ייעודו במקום שבו האחים הבוגרים והמכובדים נכשלים.
תבנית זו משקפת את מהותו של השוטה ואת מסעו הסימבולי בקלפי הטארוט. העוצר אותו מחפש השוטה הוא התפתחותו הרוחנית והנפשית, הצמיחה לעבר האידיאלים הנשגבים, והתעלות של רוח האנוש לעבר הפוטנציאל הגבוהה שלה.
מהם הסודות אותם מכיר השוטה ואשר נסתרים מעיני אחיו הגדולים והחכמים?
כולנו קראנו את אגדות הילדות המוכרות. ההתנהגות הילדותית, כלומר וויתור על סממנים חברתיים , סמלי סטאטוס, והתנהגות הנחשבת ללא מקובלת בחברה, כל אלה מוציאים את השוטה מחוץ לכללי המשחק.
מכאן אנחנו מבינים שעולם החומר, המסגרות של החברה ומערך המעמדות שלה, הם לא הדרך להשגת החוכמה והאוצר הנשגב
אין ספק כי במאה ה- 15 סמליותו של השוטה הייתה שונה למדי מה מהתכונות הזוהרות והחיוביות שניתנות לו כיום. אולם כבר אז האמביוולנטיות בתפקידו ניכרת הן בתפקידו במשחק והן מהדרך בה דמותו מצטיירת בספרות ובאומנות. ניתן לראות את דמותו של השוטה כמתפתחת במקביל להתפתחותה התרבותי של הסביבה.
היכולת שלנו לראות את ההתפתחות של הקלף עוזרת לנו בין היתר להבין את הרעיונות שעמדו מאחורי הסמליות שלו בתחילת הדרך. ובכך להבין יותר טוב את אנשי התקופה ואת מה שסמלים אלו ייצגו עבורם.כפי שראינו - השוטה הוא דמות מוכרת מאוד לאנשים בערי המדינה של צפון איטליה במאה ה- 15. השוטה , החיי מנדבות והמתפרנס ממחויבות וצדקה של האחרים, הוא חלק בלתי נפרד מחיי החברה העירונית של התקופה. במחזות מאותה תקופה דמותו של השוטה זוכה ללגלוג ולבוז מכיוון שחוקי המוסר לא חלים עליו והוא בוחר להתעלם מהם.
|
.jpg?id=9668699)
בטעינה...
